"כשהשמיים מדליקים ירוק מעל לכם — יש רגע שנגמרות המילים. לא מתרגשים. פשוט שותקים ומסתכלים."
טוקיו היא עיר שקשה להסביר למי שלא היה בה. לא בגלל שהיא מרשימה — אלא בגלל שהיא מרגישה אחרת. חנויות שקטות שלא נכנסים אליהן בלי לסלק נעליים. פארקים שמפרידים בין בנייני פלדה לבין עצים בני מאות שנים. מסעדות קטנות עם 8 כיסאות שמגישות אוכל שישנה את ההגדרה שלכם למילה "טעים".
"יפן היא לא המדינה שנכנסים אליה ויוצאים ממנה אותו דבר. אחרי שבוע שם — אתם שמים לב לדברים אחרים. לשקט בין אנשים. לסדר בפרטים הקטנים. לרצון לאנשים לשרת אתכם בצורה הכי מושלמת שיכולים."
בכביש 1 באמצע איסלנד, שעה 2 לפנות בוקר: ריכוז של כ — ניאון, מוזיקה שיוצאת מבארים קטנים, אנשים בחליפות שיוצאים ממשרד. Shibuya crossing בשעת השיא — אלפי אנשים שחוצים בו זמנית ואין אחד שפוגש אחד. זה לא כאוס. זה כוריאוגרפיה.
90 ימים בחינם. פשוט טסים. אין ביורוקרטיה, אין תורים בשגרירות.
אונגירי, ביצים בטעמים, קפה מכונה שטוב מ-80% מהקפה בישראל. לא בדיחה.
Fushimi Inari ב-6 בבוקר — אין תיירים. אותו מקום בצהריים — 5,000 איש. בחרו.
כרטיס נסיעה שטוען בכסף — עובד במטרו, ב-7-Eleven, ב-80% מהחנויות. לא כרטיס אשראי.
"יפן היא לא יעד. היא חוויה שמשנה את הסקאלה שבה אתם מודדים דברים אחרים."